היין המיוחד הזה כל כך חמוץ בפה, אבל מציג כל כך הרבה אופי ואלגנטיות ועשוי כל כך טוב שלחובבי עולם ישן בכלל ובורגון בפרט יהיה קשה שלא להתחבר אליו; אמנם סתירה מוזרה, יין די בוטה ואלגנטי בו זמנית, אבל זה חלק מהקסם שלו. יקב לואי ז׳אדו הותיק מבורגון, שאחראי ללא פחות מ-100 יינות שונים בכל שנת בציר (!) מתגלה כאן בנסיון ובעומק העשייה שלו. היין העשיר יהלום יותר ארוחת ערב חורפית מאשר אפריטיף קיצי בעיני, אבל הוא מבקש טמפרטורת הגשה די נמוכה – בסביבות 8 מעלות. החומציות הגבוהה תתמודד עם מאכלים רבים, גם כבדים, רצוי רעננים. צבעו זהוב נוצץ ויפה. האף גדוש וריחני עם ניחוחות לימון, ביצה קשה, פטרוליות (ניחוח כימי) ומינרליות (גיר או חצץ רטוב), רמזים לחמאה ואגוז ומעט עשבוניות. החיך חומצי מאוד עם גוף כמעט בינוני ועושר טעמים רעננים ומלאי אופי, ממשיך את האף היטב עם סיומת טובה. יין מקסים ועשוי היטב למיטיבי לכת, שדורש מעט התרגלות אבל כזאת שתשתלם בעיני.
מאחורי היין: אליגוטה אינו זן יעוד במיוחד, וזה מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא במקום 22 ברשימת הזנים הנפוצים בעולם. הוא שכיח במזרח אירופה – רומניה, רוסיה, אוקראינה, מולדובה ובולגריה – אבל הוא ידוע בעיקר כאחראי ליינות זניים מבורגון.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
