טעימת פינו בלאן – לחובבים בלבד?

לפני שנתיים יצאתי לחופשה משפחתית בגרמניה ואוסטריה, ונתקלתי ביינות לבנים מפתיעים – כולם מפינו בלאן, הזן הזה שלא רואים הרבה אצלנו. מאז נהיינו חברים טובים, אבל זה קשר שלא קל לתחזק – כי גם מחוץ לישראל פינו בלאן זני גבוה הוא לא עניין שכיח. בגרמניה הוא סוס עבודה, ואפשר למצוא אותו כזן לא מוביל גם באוסטריה, אלזס ואלטו אדיג׳ה. בשמפיין הוא אחד הזנים ״האחרים״, שנטוע בפחות מ-0.3% מהכרמים, ורק קומץ מכין ממנו שמפניה זנית.

מה מיוחד בפינו בלאן? משהו מרגיש בו ״אחר״, באופן שמסקרן אותי. הפרופיל שלו מורכב מדברים שאני אוהב ונעדר את מה שאני פחות אוהב. יש בו הדרים עם מעט מרירות, הוא לרוב מרגיש נחבא אל הכלים, נטול ״מופעי זיקוקים״ – אבל עם אורך ועומק. הוא משקף טרואר דרך מינרליות וגם אופי הפרי שלו משתנה. ויש לו תכונה שייננים אוהבים בבלנדים – מרקם מעט סמיך ויכולת להלחים מגוון רכיבים. כשהוא לבדו ביינות זניים, עם הטיפול המתאים, האופי הזה מבטא שקט פנימי, וברוב המקרים הוא לא סובל ממשחקי ייננות עודפים. אם ביין נכון לרוב הציטוט ״Less is more״, זה מאוד בולט בזן המיוחד הזה.

התאספנו לטעימת פינו בלאן – כאן המקום להודות לידידי ״התנין״ שהרים את הכפפה שזרקתי – ויחד עם הליינאפ המצוין התפתח שיח מרתק. רוב יינות הערב מיובאים מאזורי איכות מעניינים על ידי גל חדש יחסית של מיקרו-יבואנים, ולא במקרה. אחד החברים בטעימה, יינן בכיר וחובב פינו בלאן נלהב, ידע לספר שהיה שמח לעשות ממנו יין בישראל, אבל לא נוצרה הזדמנות עסקית מתאימה וגפנים מתאימות לנטיעה. זו עוד עדות לחוסר הסקסיות והטרנדיות של הזן – אבל זה מתחיל קצת להשתנות.

(Mosel – Max Ferd. Richter Pinot Blanc Sekt Brut Nature (2019

פתחנו עם מבעבע מרשים והיין הבוגר בטעימה, ״שמפניית וינטג׳ פינו בלאן״ מגרמניה, ועוד מיצרן מעולה מהמוזל. יינות ״זקט״ מופקים לרוב מריזלינג ולא מציעים משהו שמעניין אותי, אבל המקרה הזה שונה מאוד. מקס פרדיננד ריכטר מטפח כרם איכות של פינו בלאן; מבציר 2015 הופק ממנו יין רזרב, ובציר 2019 שימש למבעבע מסורתי שנח על השמרים 52 חודשים. עשיית ״Zero dosage״ מוציאה כצפוי יותר אופי וטרואר עם פחות רעשי רקע, ומבליטה מינרליות, שמרים, רעננות אינסופית ואופי מכשף שקשה לשים עליו את האצבע גם בשתייה סבלנית. השולחן המשיך לחזור אליו לאורך הערב, והוא סימן את המוטו של הטעימה. חובבי מבעבעים – זו שתיית חובה. *יבוא של פיות השמפניה

Alsace – Trimbach Pinot Blanc 2023

פינו בלאן זני של יצרן אמין מאלזס, שטומן כמה הפתעות. הוא יבש לחלוטין ומלא אופי, עם מרירות די בולטת ושפע חומצה – לא האלזסי הטיפוסי שמצפים לו. הוא שובב מכדי שיהפוך ללהיט – יין של יבואן גדול מאוד שכמעט ולא מוצאים בחנויות – ויש לו מורכבות מפתיעה לרמה. ממש לא יין פשוט, וגם תמורה אדירה. *יבוא של חברת הכרם

Burgenland – Andreas Gsellmann Weißburgunder Pannobile 

המשכנו לזווית הטבעית של הערב. באוסטריה פינו בלאן נפוץ בעיקר בבורגנלנד, סטיריה ואוסטריה ״התחתונה״ (Niederösterreich) במורד הדנובה. המונח האוסטרי המקומי ״פאנובילה״ משלב שם האזור בתקופה הרומית ״פאנוניה״ עם ״נובילה״ במובן אצילי או איכותי. העשייה כאן מתונה, והציעה אופי נגיש, מעט חד-מימדי ועדיין טעים. *יבוא של Mon Vin

Baden – Franz Keller Weißburgunder vom Löss 2024

יצרן הפינו נואר האיקוני מבאדן מפיק גם כמה יינות לבנים. האדומים שלו מעלים ריר על שפתי חובבי בורגון (כולל אותי), והפינו בלאן הזני עומד ברף. גם אם הפרי לא מכרמי-על ליינות GG, עבודת יינות מבריקה מניבה יין Drop dead gorgeous באף ובחיך. הקרקע בתת-האזור קייזרשטול וולקנית עם משקעי לס פוריים ושמש בשפע. המינרליות המעושנת רוקדת ברקע בשקט עם נימת חיזור. זה היין הראשון בטעימה עם אשכולית שמרגישה כאילו אוכלים אותה תוך כדי. השילוב של פרי ואדמה חסר מאמץ, המרקם אלגנטי, והניואנסים של עשבי תיבול ופריחה משובבי נפש. יין קטן-גדול, שהגיע לראשונה לארץ וכבר אזל – לא מפתיע. *יבוא של סמי וסוסו

Wagram – Leth Felser Weissburgunder Reserve

לת׳ הוא יקב לא מסורתי ולא מודרני בעיני, עם עשייה שופעת ועסיסית אבל לא כבדה, וכזה הוא גם הפינו בלאן רזרב. הפרי שלו מגיע מכרם איכות (Ried) שייבן, שנטוע על טראסות מאדמת לס עשירה באבן גיר. חלק ״הרזרב״ כולל שימוש בחביות שיטה (אקאציה) והבגרה על המשקעים. הוא מרגיש פחות מודרני ועדיין יין שעושה שמח בחיך, ויש בו עומק ומרירות חיננית עם מינרליות ברקע.

Neumeister Ried Klausen Weissburgunder Erste STK Lage 2021

תחכום ואלגנטיות שמזכירים את Keller, אבל עם פרי יותר ״גבוה״, מאפייני שמרים ברקע, מעודן וטעים. האופי שלו מעט חמקמק והוא ראוי ליותר תשומת לב ממה שהתפניתי לתת לו בערב. *יבוא של Mon Vin

Etna – I Vigneri Les Etrangers Pinot Bianco 2024

סאלבו פוטי, אושיית היין ושומר המסורות מאזור אתנה, נטע בשנת 2016 כרם ניסיוני על טרואר מעולה (ליינות סופריורה) סמוך לכפר Milo, בצדו המזרחי של ההר ובגובה 1,200 מטרים. המטרה היא לבחון התאמה של זנים אלפיניים לגובה קיצוני על קרקע וולקנית, והטרואר אמור לעודד ביטוי מאופק ופחות בשל – למרות שהיינות שלו נוטים לאקספרסיביוות ופחות לעידון. בטמפרטורה קרה היין התחיל רזה ומוגבל עם חומצה גבוהה, ועם מעט אוויר והתחממות התאזן והוציא עשבי תיבול וקליפת אשכולית. ניסיון מעניין ויין שונה מכל הליינאפ, שאחרים התחבר אליו פחות. *יבוא של פיות השמפניה

Alto Adige – Nals Margreid Sirmian Pinot Bianco 2022

האקלים הקריר באלטו אדיג׳ה מתאים מאוד לפינו בלאן. ביקב נאלס-מרגריד הסגנון הוא מודרני-מלוטש וזה בולט גם בפינו בלאן הגבוה הזה מהכפר סירמיאן. העושר הגדוש מרגיש דקדנטי, עם מרקם כמעט חמאתי ואורך יפה. זה פחות הסגנון שלי, ועדיין מרשים ומורכב. *יבוא של חן ואלון כהן – החגיגה של אלון

הפלייט החותם עם שני כוכבי הערב שהוזמנו במיוחד למפגש הדגים לאן הזן יכול להמשיך להרקיע:

Wachau – Franz Hirtzberger Steinporz Weissburgunder Smaragd 2023

הפתעה 1 – מה אתם יודעים, כמו ריזלינג וגרונר ולטלינר, גם מפינו בלאן עושים בעמק ווכאו יינות ״סמרקד״ (פרי בשל יחסית). פרנץ הירצברגר מצטייר כיצרן-על, והיין לוחש בעומק שקט שמחלחל לאט. הוא מאוד צעיר, ונותן כרגע את התחושה הצנועה של הזן, עם רבדי מורכבות בניואנסים שמעידים על מה שעתיד להתפתח. האופי רך ונקי, ארוך וליניארי, אלגנטי וחסר מאמץ. זה כבר בר-השוואה לגרונר ברמה מאוד גבוהה, אבל כל כך שונה שאין סיבה לנסות.

Friulli – Livio Felluga 'Illivio' Colli Orientali del Friuli Bianco 2021

הפתעה 2 – היין האחרון מגיע מתת-אזור נחשב בפריולי, והסתבר באיחור שאינו פינו בלאן זני, אלא בלנד של פינו בלאן, שרדונה ופיקוליט – זן קשה לגידול שנודע בעולם במאה ה-18 בזכות יינות קינוח DOCG. הוא כל כך מרשים וטעים שכולנו אמרנו תודה וסלחנו על ההתגנבות. הסגנון החכם מראה שאפשר לשלב עושר במאפיינים ומרקם עם עידון ואלגנטיות. פריולי עבורי הוא אזור של יינות נגישים, שלא תמיד מציעים מספיק עניין. כאן הנגישות לא גורעת מהאופי, עם חומצה ארוכה ועדינה שסוחבת את העושר, והפרופיל כל כך מיוחד שקשה למצוא למה להשוות אותו.  יין מהמם ששווה לשים עליו יד בביקור באיטליה.