ס
וף השנה האזרחית הניע חשק למבעבעים טובים. כל השלושה למטה היו גם חוויה מרעננת, זמינים במחירים נגישים יחסית ובאיכות מפתיעה.
השנין בלאן הוא קודם כל סמל של עמק הלואר מכורתו, שם מפיקים ממנו יינות במנעד בלתי נתפס ממש. ווברה, הכפר והיינות שפרסמו אותו, מקפל בעצמו מנעד רחב של יינות מיבש ועד מתוק, וגם מבעבעים שמיוצרים שם כבר מהמאה ה-18. המערות הקרירות שנוצרו מכריית אבן הטופו לבניית טירות העמק סיפקו תנאים מושלמים להבגרה של מבעבעי איכות. המבעבע הזה על הקצה היבש של סקאלת ווברה מבעבעים הוא יין עם חותם פרי מאוד ספציפי ומקומי, וזה בדיוק מה שמעניין וטעים בו מבחינתי. החומציות גבוהה ממש כמו בשמפניה. הוא מיוצר בשנות בציר טובות בלבד. באף בריוש שמרי ואסופה של מופעי לימון – הפרי עצמו על קליפתו וקרם עדין וסמיך שלו, נגיעה של שרף וקש. בחך הסיפור קצת שונה, חומצה גבוהה שולטת ללא טיפת סוכר, ורק טעמי פרי וקליפה עדינים עולים, עם מליחות עדינה ממכרת של שנין שתורמת רובד בסיומת. זה אפריטיף קיצי מושלם ומתאים גם ללוות גבינות ופירות ים.
הפט-נט ששטף את ישראל עם הרבה יינות מעניינים וניסיוניים, הביא גם כמה פנינים, כולל מי שכנראה התחיל את הגל כולו, באופן מאוד שונה משאר העדר. הוא מזכיר שמבעבע טוב הוא ראשית כל יין מעולה, מורכב ובעל מבנה טוב. הפט-נט המובחן הזה ביבוא של צ׳ירז מיוצר כבר משנת 1993, הרבה לפני הרנסנס בקטגוריה. ג׳קי בלו רכש דומיין בן שנה במונלואי סור לואר מהמייסד המיואש, ואחרי קצת פחות מעשור וחצי הפיק את בציר המבעבעים הראשון, שמפאת חוסר היכרות ועניין של השוק נצרך בשלמותו על ידי משפחה ומכרים. שלושה עשורים אחר כך, האיכות המרשימה של המבעבעים ויחס התמורה למחיר הביא לניהול הקצאות מחמיר מפאת הביקוש הגבוה.
מה יש כאן בעצם? 90% גאמה (Gamay) והשאר גרולו המקומי, מגפנים בנות למעלה ממאה שנה. העסיס הראשון והאיכותי ביותר בלבד עובר לתסיסה והבגרה ל-24 חודשים בחביות. בציר של פרי מעט בשל עם מספיק סוכר מאפשרת להימנע מתוספת סוכרים לאורך הייצור כולו. בזכות השימוש בשמרי הבר והסביבה הטבעית של פחמן דו חמצני שנשמר ביין בתסיסה והמרתפים הקרירים של מערות עמק הלואר, השימוש בביסולפיט מינימלי, כך שזהו גם סוג של יין טבעי.
התוצאה מרשימה, מורכבת, עסיסית וייחודית, עם מבנה שמזכיר יינות אדומים קלי גוף ועמוקי טעם. יש כאן ורדים, תות שדה, אשכולית אדומה, לא מעט אוממי בהמשך, ושמר עדין. בחך מוס עדין משל מבעבע מסורתי, ומבנה מורכב ועמוק עם מאפייני האף ופומלה בסיומת. מבעבע מרשים ומהנה מאוד במחיר של קרמו טוב, עם מורכבות של שמפניית בסיס טובה.
תופעת המיקרו-יבואנים שפרחה בשנים האחרונות מביאה לכאן הרבה יינות מעניינים, כמו שמפניית המגדלים הזו. לנה וז’ניה ניישטאט ניחנו בטעם טוב, וזה תמיד טוב שאפשר למצוא איכות טובה ומעלה במחירים נגישים. השמפניה ברוט רוזה הזו מציגה איכות פנטסטית ביחס לרמת Entry Level. היא עשויה 63% פינו נואר, 27% שרדונה וגם 10% פינו מונייה שגדלים באפרנה בחלק הצפוני של שמפניין, בתוספת מעט בוזי גראן קרו בבלנד הסופי. יש כאן חדות שאי אפשר למצוא בפט נט. באף בצק טרי שמכניס קצת עניין, וכל טוב של פרי רענן, תות שדה, תפוח אדום, אשכולית אדומה ופומלה עם מינרליות חדה עדינה באמצע. בחיך המוס מעורר אבל לא מוגזם, והאשכולית עם התות יותר שולטים, בתוספת פומלה בסיומת שלא נגמרת. שמפנייה מעוררת ומקסימה שיש בה לא מעט מורכבות והרבה חדות מהנה.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
