טימורסו הוא ענב פיימונטזי מקומי שכמעט נכחד ועשה קאמבק די מזהיר, בעיקר אם כל מה שמעניין בפיימונטה יקר גם ללבכם. הזן מצטיין בחומציות מרעננת עם יכולת לשאת מרקם סמיך, ויודע לספק ריכוז פרי בגוונים צהבהבים, מעין עירוב של ריזלינג גרמני יבש עם שרדונה מהסוג ״הקמומילי״.
בתחילת שנות ה-80 מגדל יין בשם וולטר מאסה האמין בו וטיפח אותו, עד שעשור לאחר מכן הפוטנציאל החל לקרוץ ליקבים נוספים שנטעו כרמים משלהם. רוב הנטיעות הן על הגבעות המקיפות את העיר טורטנה, או בשמה העתיק דרתונה, ומכאן ההגדרה Derthona Colli Tortonesi. העיר גם תרמה את שם הקרקע הטורטוניאנית המפורסמת של ברולו ולה מורה, אדמת חרסית עשירה באבני גיר, שתורמת מינרליות מרומזת לחלק מהיינות. הטעימה הזו הדגימה מנעד לא קטן של סגנונות ופנים של הזן. היינות בטעימה מבצירי 20-21, הבכירים מביניהם צעירים מאוד, לעתים צעירים מדי. עברי זהו מפגש ראשון עם טימורסו, שהרגיש כמו פגישה ראשונה מסקרנת שמחייבת המשך.
La Colombera Derthona Colli Tortonesi 2020
לה קולומברה הוא יקב של ייננית, אליסה סמינו, שהתמזל מזלה וסבה בזמנו שוכנע על ידי וולטר מאסה לנטוע טימורסו. הטימורסו הראשון בפרופיל עובר את כל ההפקה בנירוסטה, והוא המחומצן יותר מבינהם – לשמחתי בטיפול נכון ומאזן. הצבע עמוק והמאפיינים הצהבהבים קיבלו דגש ואופי ״מיובש״. היופי פה בריכוז שמוצא איזון והרמוניה. הסגנון הזה מזכיר שרדונה שעוברים השרייה ארוכה על המשקעים ומקבלים מאפייני קמומיל דומה. החמצון מורגש באף ובפה, עם טעמים צהבהבים יבשים, צ׳יפס בננה מיובשת, פריחת אקציה, רמז לדבש ואננס מיובש. החיך עסיסי ומציע עומק, מורכבות ואורך. יין כניסה נהדר לזן, גם אם זו כניסה אינטנסיבית.
La Colombera 'Il Montino' 2021
הטימורסו הבא של לה קולומברה (מעליו יש דרתונה נוסף שאינו מיובא למיטב ידיעתי) מופק מפרי שגדל על אותו סוג קרקע ובאותו גובה, ועשוי בסגנון יותר מאופק ומעודן עם יד קלה בהרבה על החמצון. העשייה הזו נותנת לו פרופיל אחר, ויותר קל בתחושה. הוא עדיין מרגיש ״צהבהב״ אבל על הצד הרענן, שמקבל תמיכה מפריכות. פריחת אקציה חוזרת כאן אבל יותר מורגשת בחיך, והוא יותר יין של קש ופחות של פירות מיובשים.
Roagna Montemarzino Derthona 2020
גם היקב האיקוני והאהוב הצטרף לטרנד ורכש חלקה קטנה על אותן גבעות בשנת 2014, עם יומרה ליצור לבן עם יכולת התיישנות ארוכה. העשייה כאן מאוד מרחיבה, מבלי לשקוע לטיפת עומס, שזו אומנות גבוהה מאוד ביין. אחרי השרייה קרה לא ארוכה, הפרי תוסס במיכלי עץ שבהם הוא גם ממשיך להבגרה למשך שנתיים על משקעים עדינים ללא בטונז׳ (ערבוב המשקעים שמוסיף יותר גוף ועוצמה). מה שמתקבל הוא טימורסו בדרגה אחרת לגמרי. הריכוז והרעננות שדרכם משתחררים שלל רכיבי של היין פשוט מסחררת – איך בדיוק מתכנס כל העושר הזה בתוך מרקם כל כך קליל? האף מתחבר למקשה אחת של חמאה עם אותה צבהבות זנית. המורכבות כאן מאתגרת: עגבניות מיובשות בשמן, קליפת קלמנטינה, שמן מתובל, זיתים ירוקים, ומתחת לחמאה עולים שקדים צעירים ומלון ירקרק. המרקם עדין ומרחף, והחומציות ירקרקה בתחושה, עם מיד פאלט של לימון וליים שממשיך עד אינסוף. זהו יין מהפנט, באיכות פרמייה קרו אם לא מעבר, שמדגים רף גבוה ביכולות הזן והיקב וגם מסביר משהו מתג המחיר.
Scarpa Monferrato Bianco 2020
אחרון חביב הגיע הטימורסו הפרוע של הערב, מיצרן אולד-סקול מוערך. זה עדיין טימורסו אבל מאזור אחר לגמרי, Moferrato DOC. הכרם גדל ליד היקב בניצה-מונפרטו, 60 ק״מ מערבית לטורטונה, על קרקע מעט שונה ללא תכולת גיר. היין עדיין צעיר בשלב זה, מלא מורכבות ועוצמה שלא מצאה את מקומה הנינוח, ורק ביום למחרת החלו סך חלקיו ליפול למקום. העשייה כאן כולה בנירוסטה, עם השרייה פלוס בטונז׳ למשך 9 חודשים ואז מנוחה בבקבוק למשך שנתיים. הפרופיל שונה ממש, היין מיוזע-משהו, ואחרי שנפתח הוא קושר חומציות חותכת עם רבדים צהבהבים שמסתיימים בלכת ציפורניים. הכל כאן עובר פילטר של מינרליות ומליחות קצת אקסטרימית, עסיסיות יבשה עם תווים מעט נוקשים של קש וליים. עוד 3-5 שנים יקנו לו עוד הרמוניה, ובתקווה גם רוך ונגישות, אבל הוא יין מרתק כבר עכשיו.
טימורסו הוא ענב פיימונטזי מקומי שכמעט נכחד ועשה קאמבק די מזהיר, בעיקר אם כל מה שמעניין בפיימונטה יקר גם ללבכם. הזן מצטיין בחומציות מרעננת עם יכולת לשאת מרקם סמיך, ויודע לספק ריכוז פרי בגוונים צהבהבים, מעין עירוב של ריזלינג גרמני יבש עם שרדונה מהסוג ״הקמומילי״.
