כחוט השנין

שנין הגיע לדרום אפריקה כבר במאה ה-17, ומהווה גשר של ממש בין העולם הישן והחדש במדינה הדרומית. היין הזה, מובחר אבל לא יין דגל כלשהו, מראה שדרום אפריקה יכולה קרובה אל עמק הלואר בצורה שקצת הפתיעה אותי. היין מופק מכרם בוגר בסטלנבוש שניטע בשנת 1969 וגדל ללא השקייה על אדמה גרניטית. תסיסה והבגרה על שמרים עדינים נעשים בחביות במנעד גדלים רחב שרק חלק קטן מהן חדשות. משהו במשחק הזה תרם לנגישות ולרוך שיש ביין. בגיל 4, הדבר היחיד שאולי חסר בבקבוק היא חומצה יותר נוכחת. הוא לא בדיוק יין ליישן אבל לא מרגיש בסוף ימיו, ומציע הרבה נקודות טובות, כולל איזון טוב וכמה מאפיינים קלאסיים: קליפת תפוז, משמש, מינרליות שנוגעת בפלינט, נימים של עשבוניות וירקרקות של אפונה ירוקה. בחיך הוא סמיך עם מעט מרירות חריפה שמפצה במשהו על החומציות המוגבלת. יין שהפתיע לטובה.

סבינייר הוא אזור שמצטיין באורך ונוטה להיות יותר רענן ופחות כבד. היין בטעימה הוא מכרם מאד מובחר, עם יותר פרי מאדמה, ומדגים עוצמה שקטה, ארוכה ומרשימה. הטרואר המאתגר כולל צפחה, גרניט וקוורץ, והגפנים בגילאים שונים מופקות בנפרד עם השרייה על המשקעים למשך שנה עד להכנת הבלנד הסופי. האורך והמורכבות כאן ממקמקים אותו בין טובי השנין, עם מרקם שמצליח להיות שופע ואוורירי באותו זמן. הדגש על הפרי היה מרתק בהשוואה מול שאר היינות. הכל כאן בנדיבות ובאיזון, חומציות ופירות מיובשים, דבש, קש, צימוק לבן, שעווה, אקציה. זה יין שיוכל להתפתח בחמש שנים פלוס הקרובות, ומאוד נגיש ונדיב כבר עכשיו.

דומיין הואט הוא מייצג ייחודי של אזור ווברה וחצב לעצמו קטגוריה משלו באיכות העשייה. היקב מייצר כנראה את כל סוגי הסגנונות שקיימים לשנין. בבצירים חמים הפרי הופך ליינות יותר מתוקים, ולהיפך, כולל מבעבעי ווברה. היקב החליף ידיים לפני עשור וחצי והשאיר את אחד הייננים הראשיים בתפקידו. היין במקרה זה הוא תוצר יבש של כרם כלו דה בורג עם קרקע גירנית והוא כמעט רזה לעומת כל קודמיו בטעימה, עם פרופיל די שונה, לא דבש ושמן אתרי אלא משמש צעיר ושומר, בתוספת מינרליות עם נימה מלוחה. הלב כאן הוא רעננות ולא סמיכות. הדרך שבה החלקים ביין הזה נופלים למקום מרגישה שמיימית. השעווה מסבינייר הופיעה גם כאן אבל בקנה מידה המוקפד של היין. משהו אומר לי שכל דבר שהיקב הזה מוציא שווה תשומת לב מיוחדת.