הקרמנר הזני הזה אומר “אני לא עוד יין פשוט” כבר באף, ומסגיר שפע מפתה ורמז להשפעה צרפתית. הקסם הזה ממשיך גם בחיך, והיין הצנוע חושף כמה מעלות שלא מביישות יינות גדולים ויקרים ממנו. הוא לא בדיוק פשוט, יותר מתאים לומר – צנוע, מודרני אבל עם כבוד והשראה מהעולם הישן, שנעשה ביד מנוסה ומוכשרת. הוא ילווה ארוחות בשרים בקלות יתרה אבל יעשה צדק גם עם פשטידות עשירות עם שמנת או תיבול מיוחד, ובמיוחד מאכלים חריפים. צבעו ארגמן מעט סגלגל ומושך את העין. רמז קל של גפרית מקיף באופן טיפוסי לזן קרמנר ניחוחות תות שחור, עלי רוקט רעננים ומעט אניס. בחיך ממשיכות ההשפעות הצרפתיות עם רוך נעים, גוף קל עד בינוני ואיזון טוב בין מתיקות נעימה וחמיצות רעננה, טעמי אוכמניות מיוחדים וסיומת נעימה. אחד השולחניים הטובים שטעמתי, ומאוד מומלץ ליומיום.
מאחורי היין: סיפור מעניין מסתתר מאחורי הגעתו של זן הקרמנר לצ’ילה, לפני שהפך למעין סמל עבור תעשיית היין שלה. הזן שייך למשפחת הקברנה ומוצאו בתת האזור מדוק (Médoc) שבבורדו. ׳קרמין׳, שפירושו ארגמן בצרפתית, הוא הגוון שתרם לזן את שמו ומתייחס לצבעם של עלי הגפנים הארגמני הבהיר בעונת הסתיו. עקב דמיונם הרב של גפני קרמנר ומרלו, הזן הגיע לצ’ילה בטעות באמצע המאה ה-19 בתוך משלוח שהובא למטרת ייצור יין איכותי באזור. בצ’ילה הזן התאקלם היטב ועורבב ללא משים עם מרלו למשך 150 שנה, ורק בשנת 1994 הוכחה הטעות באמצעות בדיקה גנטית. אחד המאפיינים הייחודיים לקרמנר הוא התאמתו לאוכל חריף, והוא השתלב היטב במאכלים דרום אמריקאיים שהכילו פלפלי צ’ילי וחלפניו הגדלים בשפע באזור ושכיחים באוכל המקומי.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
תגובה אחת
המלצה נכונה מאד. רוב הקרמנרה מהיקבים הצ׳ילנים מהנים מאד.