בין העובדות הראשונות שלמדתי על יינות אדומים הוא שסבלנות וזמן מאפשרים באמת ליהנות מהם בשיאם. באותה תקופה ראשונית, פקק הוואקום שמוציא את האוויר מהבקבוק ״כדי שהיין לא ידעך ויתבזבז למרות שאני שותה לבד״ הפך לתירוץ שלי לחלוץ אותם מלכתחילה.
בשנה האחרונה גיליתי שההיפך הוא הנכון ברוב האדומים. כשהבקבוק עומד פתוח על השיש, משך כמה ימים גורם לו דווקא לזרוח ולא ליפול, לעתים ברבדים שאפילו לא נרמזו גם אחרי כמה שעות. שבירת הפרדיגמה הזו התחילה בטיפ מחובב פיימונטה: ״תן לנביולו לעמוד על השיש כמה ימים בלי שום עזרים מיוחדים״. זה רעיון שיותר קל לקבל דרך יינות פיימונטה, שמשחק הזמן הופך אותם לחידות נוזליות.
עם הזמן התברר שהדינמיקה עובדת באופן נרחב על יינות עולם ישן, עם העקרון שימים של אוורור משיקים לשנים של יישון במקרר. מקרים מסוימים אני דוגם בקבוקים לאורך ארבעה ימים ויותר, ומה שבהתחלה נראה טריוויאלי הניב תוצאות מאוד מפתיעות ומהנות. תמכו ברעיון גם זכרונות לא רחוקים מבקבוקים נינוחים שפתאום קפצו באיכות וריגשו ביום השלישי והלאה.
Luis Pato Vinhas Velhas Baga Bairrada 2020
באגה הוא תת מחלקה ספציפית בפורטוגל, זן אנדמי של אזור בייראדה וחומר הגלם הראשי של היינן והתופעה לואיש פאטו, שגם הפך אותו לסמל אזורי. הוא גם זן שובר שורות, בעל אופי אינטנסיבי בתוך גוף קל יחסית. החומצה והטאנין דומיננטיים, ומאידך מה שמגדיר אותו הוא בעיקר הפרופיל המיוחד של פרי אפל ובשל (פטל שחור) שמתחתיו זרמים חמקמקים של אספלט, זיתים שחורים, ברזל, יוד והדרים אדומים. מה שהחומצה מחוללת בפה, עושה המינרליות באף – רחבה ועוטפת. יש פה עוצמה שצריכה זמן, וככל שהוא עובר האדמתיות מתפתחת ומגדירה טוב יותר את הפרי, שהוא חריג אפילו ביחס לאדומים של פורטוגל, ועדיין היין שלם ומוגדר, רחב ורך. ביום השלישי אחרי הפתיחה הרובד השלישוני מפותח והופך עיקרי, מוסיף עלים יבשים וחלודה כפרית, והכל עדין עם בגרות יפה. בחיך הריכוז נפתח לאיטו ואז דועך ומשאיר שובל פרי וחלודה. שווה ליהנות ממנו לאט.
Niepoort Douro Redoma Tinto 2021
זה המפגש הראשון עם האדום בסדרת Redoma של ניפורט מעמק הדואורו והוא מאוד הפתיע אותי. אני מכיר את ריכוז הפרי הדומיננטי באדומי הדואורו, אבל כאן יש מינרליות ואדמתיות נהדרות שמשלימות אותו. היין הוא פילד-בלנד שעיקרו טינטה אמרלה, טוריגה פרנקה, טינטה רוריז וזנים מקומיים נוספים באחוזים קטנים יותר, כולם מגפנים בוגרות, עם 50% שימוש באשכולות שלמים והבגרה ארוכה בחביות. יש כאן ברזל דומיננטי עם קצוות גופרתיות-מינרליות שממשיך אותן פרי שחור בתיבול עמוק ואספלט, בתספת רבדים ירקרקים-פיריזיניים, שילוב שמזכיר יינות מצפון הרון כמו קורנס. מצד אחד הוא צעיר ומלא תנופה, ומצד שני יש בו עומק שמבקש להתפתח. ביום השלישי מצטרפים לפרופיל יוד ואשכולית אדומה, עם תחושה שיש לאן להעמיק עם הזמן. יין לחמוד ולחפש.
יבוא של טשרניחובסקי 6 (בקרוב יעבור אל דרך היין אבל יש עדיין מלאי אצלם)
Matteo Correggia Le Marne Grigie Langhe Rosso 2019
למתיאו קורג׳ה יש חזון לנצל את הטרואר והזנים של רוארו בדרכים יצירתיות, ודרך יפה לבטא סגנון מסורתי ביינות חדשים. שטח עם אדמת חוור (Marl) שהזכירה לו קרקעות דומות בצרפת הביא אותו לנטוע זנים בורדולזיים + סירה ולהפיק מהם את הבלנד הלא שגרתי הזה, שהוא נטע זר בפיימונטה. הבקבוק הקודם ששתיתי (2016) היה התגלות, יין רך ועמוק. במקרה הזה היין צריך הרבה יותר זמן, והבציר מרגיש יותר קר ונמרץ. יש פה פרי מרוכז ואדמתיות שגם מזכירים יינות מצפון הרון, ולרגעים את עמק הלואר. ביום השלישי והרביעי עלה רובד אדמתי עמוק וארוך שהדגים את הפוטנציאל האמיתי שלו, עם מאפיינים שחורים-אפלים מכשפים של דיו, ליקוריץ, אספלט ותות שחור. עוד כמה שנים בבקבוק יתרמו גם רוך שישלים אותו היטב.
Cascina Alberta Barbaresco Serragrilli 2021
קשינה אלברטה הוא יקב קטן ומעניין, צעיר יחסית שעבר לבעלים חדשים בשנת 2011, שני אחים עם תשוקה ליין. היינות מודרניים יחסית ונגישים, בוודאי ביחס לפיימונטה, שבה זה יכול להיחשד כסגנון מסחרי, לא כל שכן במחירים אטרקטיביים לברברסקו סינגל. הניסיון מראה שעם הזמן הם מקבלים עומק יפה, והאיזון הפנימי שהופך את היינות לטעימים בצעירותם משתדרג לאלגנטיות מוקפדת. זה המפגש הראשון שלי עם סרגרילי מכרם בכפר נייבה, טרואר שמניב בדרך כלל עוצמה שקטה. הוא צעיר מאוד, ודבל-דקנטינג עם כמה שעות בדקנטר בבוקר הטעימה הביא אותו למקום טוב, ועדיין מתעתע. למחרת הוא עדיין התפתח, מתחיל בפרי מבושם ומאוד מזמין בתיבול אבק וחלודה, אקליפטוס ודפנה, ורובד עדין של ברזל. זה ממשיך בחיך, פרי עדין ורך שנחשול מיד-פאלט קטן של ריכוז וטאנין נושך במידה עולה ונסוג לסיומת. גם טעים וגם מורכב, אחת התמורות הטובות מהאזור.
Watcher Viesler Ratchen Eisenberg 2021
ראטשן הוא כבר יין אהוב מאוד, בלאופרנקיש דרום-מזרח אוסטרי, אחד מארבעה יינות קרו של היקב. הוא מאוד צעיר – יין שצריך ויכול לשכב עוד עשור ויותר. אחרי 6 ימים נוסק גבוה גבוה למחוזות שקשה לתאר במילים. הוא נפתח לטעימה עיוורת, ואחרי ניסיון קודם וכושל להכין אותו לאותה קבוצה, עבר כהכנה באותו בוקר שלוש שעות בדקנטר וחזר בקבוק,מה שהספיק כדי להוציא תצוגת תכלית, בערך. אחרי 5 ימים הוא מתפקע ועדיין לא בשיאו, עם ריכוז מהפנט ואלגנטי שמסובב את גלגלי המוח ואת גלגלי העינים. ביום השישי הוא כבר נקטר אלוהי שומת לסת. היין הטוב ביותר ששתיתי ב-2025, עם תמורה דמיונית.
יבוא של סמי וסיסו / תנינים
Thierry Germain Domaine des Roches Neuves Saumur-Champigny Les Memoires 2018
לה ממואר הוא כרם יחידני בן 112 בסומור-שמפיני, והאיכות והגיל שלו מסבירים חלק מהמיקוד והטוהר שלו כקברנה פרנק עילי מעמק הלואר. המינרליות נובעת מקרקע משולבת סילקס עם טופו, הסלע הגירי הצהבהב ממנו נבנו טירות עמק הלואר. הפרי והאדמה / מינרליות הם כמו שתי אלומות אור חדות שמתמזגות יחד, רק שהאדמה נוטלת את ההובלה בעוצמה מכשפת. העבודה בכרם (ביודינמית) ובמרתף (הבגרה בחביות ענק בנות 2500 ליטר) תומכות בחדות הזו. והיין עם כל העוצמה שלו גם אלגנטי, עם מרקם שנע בין טאנין חי ופרי שיש בו רכות ורבדים אפלים של יוד וברזל. בגיל 7 הוא עדיין צעיר – חובביו בקבוצת רכילות היין שומרים אותו עשור ויותר – אב שתייה סבלנית לאורך יומיים מאפשרת לו לזרוח. ביום הרביעי הוא כבר נדיב ורך, וליבת האדמה המינרלית ארוכה ועגולה, מאפשרת לפרי לצאת החוצה ולהתרחב, בתוספת רובד שלישוני עדין, עם הטוהר שנשאר אבל יושב במבנה נגיש יותר. הבעיה היא שהוא טעים ומרשים, אבל סבלנות אחרי הפתיחה מוציאה ממנו הרבה כבר עכשיו.
