תערוכת סומלייה 2016

ביקור ראשון בתערוכת סומלייה סיפק הרבה חוויות ותובנות על מצב הענף. הרבה שחקנים מרכזיים לא מגיעים לכאן, והבמה נשארת למחפשי הזדמנויות, חשיפות והפגנת עוצמה. לא את הכל הספקתי לטעום, אבל התקרבתי בהחלט לסף היכולת.
יינות שקד עשו כבוד לשחקן המכובד החדש בפורטפוליו שלהם, הענק הצ׳יליאני Concha Y Toro, שמייצר במקצועיות יינות טובים בכל רמת מחיר כמעט, וגם יין דגל עם השפעות וייעוץ בורדולזי עילי – את ההמלצה תמצאו כאן.
יקבים טובים שאני מכיר המשיכו להפגין איכות וצניעות דרך היינות הטובים שלהם. יתיר חשפו יינות חדשים ושיפור מתמשך (הפטיט ורדו 2011 הטוב נסקר כאן). יקב רמת הגולן הציג פינו גרי עשוי כהלכה, והיקב האח הרי הגליל השיק פינו נואר חביב בהחלט בסדרה העונתית שלו. אורטל, וורטמן ושטרן ממשיכים לעשות יין טוב ואף להשתפר.

יקב בנימינה בהנהגת היינן הצנוע והטוב יפתח פרץ הציג יינות לבנים צנועים וטובים שבולטים ברעננות הנעימה שבהם, ללא מאפייני הגזמה במתיקות, בשלות והשפעות חבית. לא שבישראל חסרים יינות בקטגוריית המחיר הנמוכה, אבל היינות בתמונה מציגים שיפור בקטגוריה, שהוא מבורך לצרכן ולתרבות היין המקומית.

נעים להכיר את יקב גבעות, שמכוון לאמצע-גבוה עם יינות שיש בהם אופי ואיזון טוב. מרענן לטובה אצלנו.

יין טוב לא חייב להיות יקר, זה מוטו שאני אוהב לקדם. היו בתערוכה כמה דוגמאות לכך, למשל ביינות בתמונה מפורטוגל, כולל Box wine (יין בקופסה) נחמד מאוד עם מעט מאפייני עולם ישן.

לא מעט יינות ישראלים עדיין לוקים בחסר, לצערי. חלקם מיקבים בתחילת דרגם, חלקם ותיקים שכבר הספיקו לצבור מוניטין מסוים דרך יינות במחירים גבוהים למדי – והיינות לא טובים, על גבול המקולקל ממש, מעבר לשיקולי טעם וריח. אם כבר עובדים כל כך קשה, כדאי להשקיע בשיפור איכות המוצר. ישנם אנשים בתעשייה שיודעים לתת משוב ראוי שאפשר ללמוד ממנו.

לסיכום: תעשיית היין המקומית עדיין באמצע הדרך; טוב לראות שיש כוחות שמצעידים אותנו קדימה.