הרבה זמן לא השתתפתי בטעימת פינו נואר הגונה, וקיבלתי פיצוי הולם, מפגש שנתן תועפות ורסטיליות וקסם. התחלנו עם שתי משימות: טעימת כוסות ובורגונים אדומים (איטלקי אחד התגנב), והתמקדנו די מהר בשניה. הכוסות שסופקו על ידי אחד החברים הן מהטובות שניתן להשיג לפינו נואר.
ההנחה המקדימה היתה שכדי לבדוק את הכוסות היטב דרושים יינות מלאים יחסית. היינות הדחוסים יותר נהנו מכוסות בעלות נפח ושפה רחבת שוליים יחסית (אבל לא מאוד). הכוסות הקטנות יותר הבליטו צדדים ״פאנקיים״ ואלו הגדולות עם השפה הסגורה יחסית לא נצצו כמו שתי המנצחות: סנסורי של ג׳אקומו קונטרנו (שלא ניתנת להשגה יותר) ויחד איתה Stem Zero Elegant Red Wine Glass Large של חברת Nude.
בין שאר הכוסות, שחלקן עדיין היו טובות מאוד: ג׳נסיס יוניברסל, גראסל קרו, שפיגלאו דפינישן בורגון, איטלזה T-Made 75, רידל ווינגס פינו נואר.
מכאן והלאה התמקדנו ביינות, למרות שהייתי שמח לעוד זמן עם כולם. היינות עברו טיפול אוורור של Aevine שבהחלט תרם, ועדיין שני הבקבוקים שדגמתי יום ויומיים אחר כך הגיעו לגבהים אחרים לגמרי.
Marquis d'Angerville Bourgogne Rouge 2020
יין ששתיתי בעבר והיה מרשים בעשייה וקצת רזה מדי. את היין הזה טעמנו ללא טיפול Aevine תחילה, והוא כרגע צעיר מאוד, רזה ונמרץ, אבל עם אורך רציני, הרבה פרי, חומצה בשמיים ומרירות נושכת שחובב הדרים כמוני אוהב. היה ברור שהוא צריך הרבה זמן, וגם אחרי Aevine הוא לא קיבל הרבה רוחב. ליד האצילים הבשלים יותר שעקבו הוא נראה כמו סייח קטן ומבויש. למחרת הוא כבר התרכך ממש, ויום אחרי הוא זרח. מעבר לפירות הדר אדומים ומנטה, יש רקבובית ונימה מדיצינלית קלה שנעלמה עם הזמן. בפה ההדרים האדומים מאוד נוכחים, טעימים וארוכים. האיזון והשלמות הופכים אותו לאחד האזוריים הטובים ששתיתי. אשמח לרכוש שוב.
Louis Jadot Vosne-Romanee 2018
נטעם כבורגון אזורי מלא ריכוז וחסר רבדים ועניין. אולי הזמן ישנה משהו אבל התחושה היא שאין כאן שום דבר מעבר.
Chandon de Briailles Savigny-les-Beaune Premier Cru Les Lavieres 2018
מפגש ראשון שלי עם היקב, שהבהיר את סגנון המינימום-התערבות המודרני שלו. כאן שולט התחמיץ (תחשבו קליפות תפוז מותססות ורקבובית), ויחד עם עשייה טובה שמעגלת אותו המאפיינים הבולטים משתלטים על המבנה ולא משאירים הרבה מקום לרבדים. ועדיין, היין טעים ויש בו עניין, בורגון בגרסת אקסטרים שעדיין נושקת לאלגנטיות.
Ottin Pinot Noir Valle d'Aosta 2021
האיטלקי בטעימה לא היה מאוד איטלקי – את הפטיט ארווין של אוטין מאזור ואל ד׳אאוסטה אני מאוד אוהב, וחיכיתי הרבה להגיע אל הפינו נואר שלו. יש כאן גם סיפור יפה: סבו של מייסד היקב היה בעברו כורם בסן דני בבורגון, ומכאן תשוקתו לפינו נואר. כמו בלבן שהזכרתי, גם כאן התחושה היא יותר של יין צרפתי-שוויצרי מאשר איטלקי (האזור קרוב למפגש הגבולות עם שתי הארצות), והיופי הוא בשלמות היין ובגיבוש הפנימי חסר התפרים, שהופך אותו ליפה וטעים, וגם מרגש. בפרופיל נקודות דמיון לבורגונים, ועדיין יש בו משהו אחר, פחות מרוכך בתחושה, גם בגלל הגיל הצעיר אבל גם הסגנון מעט שונה. הטרואר כאן הררי והקרקע היא מורנה (משקעים ימיים עתיקים של שברי צדפים ועוד) וחול, שתורמת יותר מינרליות ופחות אדמה. יין מצוין שאשמח לחזור אליו.
David Duband Aux Thorey, Nuits-Saint-Georges Premier Cru 2019
הגבוה הראשון של היקב שאני שותה. חלקת הפרמייה ״או ת׳ורה״ אמורה להביא חומציות גבוהה, מינרליות ופלפל. היין מופק עם 80% שזרות וחלקו מבגיר בחביות חדשות. ועדיין, הוא היה העדין ביותר בליינאפ, שילוב אחר של עוצמה ואלגנטיות שמושגת במה שמרגיש כמו ליטוש מרסן. יש כאן גם מאפייני מלולקטית יותר בולטים שתורמים חמאה ותווים עדינים של קרמל מסוכריית וורטרז. גם הפלפל בלט כאן. האף מהמם, ובחיך אחד הטעמים בתוך המרירות פחות התחבר לי אישית (אחרים בקבוצה כן אהבו). יש כאן יד יפה מאוד, אבל המרירות החריגה באופיה גרעה מהתוצאה הסופית.
La Pousse d'Or En Cailleret Clos des 60 Ouvrees Volnay Premier Cru Amphora 2019
היקב שנמצא מתחת לרדאר באופן כללי, וכל כרמיו בסיווג גבוה. חלקת Clos des 60 Ouvrees (שם שקשור ליחידת מידת שטח ישנה) היא החלק היותר מובחר של הפרמייר קרו En Cailleret בוולנה, וממנה היקב מפיק שני יינות, האחד רגיל והשני מתיישן שנה באמפורות בנות 800 ליטר אחרי כמה חודשים בחבית- ואותו שתינו. האמפורה מבגירה את היין עם פחות השפעות עץ על הטאנין וצורך לרכך אותן. גם הפרופיל משתנה בהתאם עם פחות עץ. בציר 2019 השוופע נותן כאן תחושה של רוך על חשבון חדות, עם טאנין נמוך וחומצה עדינה ברקע. העוצמה והאורך ניכרים כאן עם הזמן, והיין טעים, עם מאפייני בשלות מסוימים שהם מתעתעים – ואין בהם לכסות על רבדים, מורכבות או במשקל עודף. יש כאן הרבה אלגנטיות, מבנה יפה וטעים להפליא עם מורכבות שנחשפת לאט, כולל תיבול אקזוטי עדין, נימים של קקאו ומינרליות עדינה. יין חוויה, ממצטייני הערב.
יבוא של פרמיום וויין של דני מובשוביץ
Jean Grivot Nuits-Saint-Georges Les Charmois 2021
האחרון בליינאפ הרגיש בכל נקודת מגע שהוא לוקח את הקופה. החדות, הרוחב והאלגנטיות דרים כאן בשלווה יחד. פרי ואדמה משתלבים בנונשלנט. החדות היא בגלל הגיל הצעיר, אבל הוא כבר נותן כל כך הרבה עכשיו. טעים וכובש, גם באף המהפנט וגם בחיך, עם מבנה שמסתת את עצמו בחיך כמו אדריכל. אני לא בטוח שהוא רחב כמו היין הקודם, אבל הוא בהחלט יותר משורטט בחדות ממנו.
יומיים אחר כך סיימתי את האנז׳רביל ופוס ד׳אור עם חבר, שהוסיף עוד רובד וסיום יפה לחוויה:
Bussay “Charmes” Pinot Noir 2022
זאלה הוא אזור יין קטן ופחות מוכר בדרום-מערב הונגריה, בסמוך לגבולות עם קרואטיה וסלובניה, שידוע בעיקר ביינות לבנים. הטרואר הוא עירוב קרקעות חרסיתיות וחימר. נפילת ברית המועצות פגעה בייצור היין, וד״ר לאזלו בוסיי, רופא מקומי, החליט לשקם את העשייה המקומית כשהקים בשנת 1989 יקב הנושא את שמו. לצד טיפוח זנים מקומיים נדירים, שבוסיי הפיק מהם יינות לבנים יבשים שנחשבו במשך שנים לטובים בהונגריה, הוא נטע גם פינו נואר על קרקע עשירה בחימר. הדימיון לקרקעות בבורגון והאהבה לסגנון הבורגוני השפיעו על היין שבוסיי יצר, וגם על השם שנתן ליין, שמאוד מזוהה עם בורגון והפך גם למצוטט מחוצה לה. ההשפעה הזו מאוד ניכרת בעשייה יפה ומאוזנת, ללא כל משחקי ייננות עודפים. היין מופק עם 10% אשכולות שלמים, תוסס במיכלים פתוחים ומבגיר 14 חודשים בחביות הונגריות גדולות. ישר מהבקבוק הוא הרגיש צעיר למדי, עם פרי כחלחל בתוך גוף רזה שחומצה וטאנין גבוהים מדגישים אותו, אבל אחרי די הרבה זמן נוסף רובד שחיבר ברזל ונימה חייתית לאשכולית אדומה ופרי אדום. יש כאן קצוות פתוחים של עולם ישן והרבה דיוק נונשלנטי שממש הכאיב כשהבקבוק נגמר. אדום נהדר לקיץ ועונות מעבר, כזה שאפשר לשתות לאט לבדו. לא מיובא כרגע.
