מתיישנים שלא נס ליחם

הפרלמנט התכנס בהרכב חסר (מאוד) לערב מתיישנים לאור הפצרתי לפתוח בורגון מזדקן, וזכינו לשיעור באיטיות של יינות גדולים. למעט הלבנים בהתחלה ובקינוח, היינות הרגישו כמו ניקוי מקררים סוציאלי, ״תצוגה של גופות״ בז׳רגון של החובבים, ונתנו הופעה למחרת, ולא באופן מפתיע ממש. אלה היינות שהבאתי אני וזכיתי לדגום למחרת.

Terra Costantino Etna Bianco Contrada Blandano 2016

בקבוק שמלמד מה זמן עושה לאתנה לבן גבוה עם שפע חומצה, מינרליות ופרי צהוב. קונטרדה (כרם יחידני בסיציליה) בלנדנו ממוקם על המורדות הדרום-מזרחיים של אתנה והיין מופק מהגפנים הבוגרות ביותר בו שהן בנות מאה, מהן 90% קריקנטה בתוספת 10% קטראטו. יש כאן מבנה עם ניגוד מעניין, חומצה בועטת עטופה במסגרת מרככת. הפרי הצהוב מיובש, עם קליפות הדרים, מינרליות עדינה עם קצוות מלוחים. הפה עוד יותר משכנע, עם מרקם חמאתי שמושך את כל המאפיינים מהאף באריכות קדימה. יין מופלא, מרתק וטעים, שלא מתקרב לסוף ימיו, ונותן חוויה של רוך בוגר עם יתד של רעננות בליבו.

Henri Gouges Nuits Saint Georges 1er cru Les Pruliers 2001

בורגון פרמייה בן 24 לא הולך ברגל, זה אירוע. הנרי גוז׳ הוא סמל של נואי סן ז׳ורז׳, עם 145 דונם כרמים שכולם מרוכזים באפלסיונים סביב אותו הכפר. בציר 2001 שייך לתקופה ״הקודמת״ של היקב, לפני מהפך סגנוני מרכך. יינות היקב היו אז מרוכזים, טאניים, עם יכולת התיישנות של כמה עשורים, חלקם הכרחיים כדי ליהנות מהיין. בסגנון הזה ובבציר מעולה ליין, הוא לא סוס עייף אלא ״מוכן״, ועדיין מלא עוצמה שדרשה יממה כדי להתאזן. הדובדבן החמוץ והברזל שטיפוסיים לחלקה מתערבבים עם טאנים חלודים שמזכירים ברולו מתיישן, אבל מעל יש שכבה שלמה של תפוז דם תוסס, ברזל ואדמתיות מרוכזת שמושכים את החומצה והיין למחוזות אקסטרים. למחרת הפתיחה הוא התמסגר באלגנטיות מסוימת ונוספו עלי דפנה מיובשים ונימים חייתיים. הריכוז פה מעורר השתאות. שתיתי גראן קרו בני 20 מהקוט דה בון והם לא הציגו עזוז שכזה. יש כאן בליל של נימי תיבול שלישוניים ועוד, והיין לא מתקרב לקצה החלון. חוויה להתמסר אליה, כמעט מדיטטיבית. ואין לי ספק שאקנה עוד מהחלקה ומהיקב.

Luigi Oddero Barolo Rocche Rivera 2012

אודרו יהיה לעד היקב שהתפצל עם האחים שהחליטו להפיק את היין בנפרד, עם רחשי כבוד לעשייה של כל אחד מהם. הגבוהים של לואיג׳י מתאפיינים ברוך ובישום שאין לטעות בו, רמה מעל מה שאני מחשב כאלגנטי, וזה גם הפן הסגנוני הראשון שעולה כאן. העומק והרוחב מעודנים באופן שלא ניתן לכמת את כל חלקיו בתיאור כאן. העידון כולל את ״חבילת ברולו״ הטיפוסית של ורדים, שקד מריר, בתוספת בישום מפתה עם פטל ארומטי, נימים של קפה, ומנטול מרומז שעולה מאחור. הוא כבר בשל, מובנה ורך. הגדולה כאן היא ברוחב, בקצוות הפרושים ובעוצמה שנחשפת בהדרגה מרהיבה. זה ברולו לשתייה איטית, עם סיומת ארוכה שממשיכה לדבר הרבה אחרי הלגימה. יין מכשף שמסביר משהו מהקסם של האזור והזן גם יחד.

Madeira Barbeito 5 Year Old Rainwater Reserva

הקילומטרז׳ שלי ביינות מדיירה קצר מאוד, ואין לי למה להשוות חוץ מסגנונות מקבילים. העשייה מרגישה כאן מופתית, ומשחררת זרם של רעננות בתוך פרי צהוב בשל ומתקתק עם חומצה תומכת. יין ״קינוח״ בשל ומתוק באמת, ועדיין רענן, לשתייה סולו או ליד קינוחים, ובעצם עדיף דגים דשנים כבושים וגבינות טובות. הפרי המיובש עמוק וארוך, עם פריחה סתווית צהובה וצימוקים רעננים. החימצון כל כך אינטגרטיבי שהוא נטמע במבנה, מוסיף שקדים מרירים ואגוז מתיישן מריר בסיומת. יש גם קליפת תפוז מסוכרת ברמז. אם זו החוויה של הרזרבה בת 5, אני חייב לשתות את הבוגרות יותר.