בפוסט הקודם התלהבתי מפתיחה ארוכה וחשיפה ממושכת לחמצן, שמספקת לפעמים הצצה אמיתית קדימה ביינות ״רציניים״ צעירים, והפעם אני צריך קצת לצנן את ההתלהבות. להשאיר את הבקבוק על השיש חצי מלא עם פקק רגיל מביא חמצון אגרסיבי שלא כל יין ישרוד, ולעתים יהפוך אותו לטאני, מבושל או סתם נפול.
אם הבקבוק נפתח בשל, יותר הגיוני לסגור בפקק ואקום ואולי גם לשמור במקרר למחר – קרה לי עם פומאר שכנראה לא אוחסן מספיק טוב והצלחתי ליהנות ממנו יותר זמן. אם הוא בפאזה רעננה שאני אוהב, הבחירה צריכה להיות דומה.
לפעמים אין התלבטות – היין כל כך טעים שהוא נגמר ביום הראשון או למחרת. בינתיים גיליתי שיש לבני ״קצה״ שגם מגיבים טוב לקצת יותר אוויר, וזה רק הגיוני.
Alain Chavy Saint Aubain 1er Cru En Remilly
חלקת הפרמייה קרו אן רמי בסן אובה מניבה יינות מורכבים ועדינים עם מינרליות של צדפים. במפגשים הקודמים עם בקבוקים מהחלקה הם היו לוקים בחסר, והפעם הפוטנציאל התממש לשמחתי. העשייה ״הקלאסית״ של אלן שאבי, עגולה ורכה ואמינה, הולמת את העוצמה בפרי והטרואר, והחדות מלאת האופי כאן הרמונית הפליא לצד הרך והלא מתאמץ של הקוט דה בון. אני פותח אותו צעיר מדי והתחושה הראשוונית היא של של תדרים גבוהים: לימון חד, מינרליות של אבן גיר וצדפים עם מעט פלינט ודשא קצוץ, וחמאה עדינה מנגד. בפה החדות יותר מורגשת, עם חומצה צעירה ורוקדת, והצדפים עולים גם בסיומת, שמשתרכת ומדגישה כמה שהוא טעים. למחרת הוא פרח ממש וחשף מה צופנת הבגרות, בגוון אוממי Savory בתוך המרקם הסמיך בסיומת. זה מרגיש יותר מדי עניין של מזל לקבל בורגון לבן מרשים שכזה, אבל כשזה מגיע אני אומר תודה.
נקנה ביבוא של Bourgogne Crown וכולי תיקווה שהיבוא יתחדש.
Max Ferd. Richter Brauneberger Juffer Sonnenuhr Riesling Grosses Gewachs 2021
אחרי הרבה ריזלינג מעולים מהצד המתוק, הגיעה קונטרה יבשה חזקה. מעניין לקבל את המאפיינים המוכרים של המוזל בקונטקסט שונה, ללא גוף סמיך ומתיקות במירוץ שליחים עם החומצה. שתיתי יינות רגועים יותר מהחלקה הזו של שעון השמש (שהוא תיאור לחשיפה מיטבית), ומעבר לסגנון השונה הפרי מגיע מחלק בכיר שלה שהיקב מכנה פאלקנברג, גפנים בוגרות שנטועות על צפחה חומה (Devon slate). התחושה היא של מפץ מורכב ועמוק, ליבה מינרליות מהפנטת עם אופי ספציפי, בהירה ורחבה עם נימה של ברזל וצדפים. בתוכה מקופלים חומצת תפוח ירוק ולימון עם רובד של אפרסק לבן צעיר ועננת דבש עדינה מסביב. הריכוז כאן ארוך והסיומת לא נמוגה מהחיך, עם חומצה סוחטת בלוטות במרכז וגוף רזה יחסית שמרגיש הדוק. חלק מהקסם נובע משילוב של העוצמה עם איזון על גבול האלגנטי. ברור שהיין רק בתחילת חלון שתייה, ולמחרת הוא כבר רך ועגול יותר, הדבש יותר בחוץ, עדיין ארוך ומרשים. ביום השלישי הוא יותר נדיב והמבנה כולו השתדרג עם פיזור של המינרליות בתוך הפרי. ריזלינג אדיר ואחד ה-GG הטובים ששתיתי.
ביבוא פיות השמפניה Champagne Fairy
הטובים בקטגוריית לאנגה נביולו משתרעים בין יין קל והרמוני לכמעט-ברולו-ברברסקו, וכל מה ששתיתי לאחרונה שווה אזכור.
Trediberri Langhe Nebbiolo 2024
המופע הכי קל של הסוגה שזכור לי, שמציע הרמוניה טעימה, גם אם לא מורכבת. סגנון קליל אבל לא אגבי, ללא נגיעה בעץ, מופק מפרי מאזור ברולו (לה מורה, לוויצ׳ה) בתוספת מרוארו. בתוך הקלילות פרופיל מעניין של פרי ותיבול משלים, דובדבן ופטל עם קקאו ואוממי שמשתרכים בסיומת. יש בו אפילו משהו מנחם, במשקל המסיים הטיפוסי יותר לברולו, ואם אני צריך לנחש יש כאן אחוז הגון של תת-הזן רוזה שמנגן בתדרים גבוהים. שווה לחכות איתו ולשתות ממנו מחרת, כי ביום השני הוא מתרכך ונפתח עם אדמה, ורד מיובש ושקד מריר. נביולו טוב ליומיום שמתרוקן מהר.
יבוא של אוריג׳ין
Fogliati Langhe Nebbiolo 2023
זה המפגש הראשון שלי עם יינות היקב (השאר מחכים במקרר), שייחודו בגפנים בוגרות בברולו, אבל את הנביולו הזה מפיקים מגפנים צעירות כמו תמיד. הכרם נמצאת בפרוניאנה ששייך לקסטיליונה פאלטו, והקרקע החולית-גירית מניבה מינרליות עם הרבה אוויר. עידון הוא שם המשחק פה, בתחושה שיד חכמה דאגה לשמר אותו, והמשקל ממש בורגוני, שיוצר יין מתוחכם וגם טעים. זה לוקח את חבילת ורדים/חלודה/דובדבן למקום אלגנטי, והאף פשוט משגע. למחרת הוא יותר שלם ומפותח, בתוספת רובד טעים של אוממי. יש כאן משהו ישיר, יפה ונטול רעשים שלמדתי להעריך עם הזמן. פתרון מתאים כשאני לא מצליח להחליט אם בא לי לשתות בורגון או פיימונטה.
יבוא של רגעים – יינות אלגנטיים
Cascina Alberta Langhe Nebbiolo 2023
היקב שלא מפסיק להפתיע, ואפשר כבר להיות פחות מופתעים מיינות אלגנטיים, הרמוניים, נגישים מוקדם יחסית וגם מתפתחים יפה, במחירים מתחת לשפויים. נביולו הכניסה מגפנים צעירות במושבו של היקב בכפר טרייזו שבברברסקו, עם אקלים קריר בגובה 220-430 מטר. הבציר הקודם ששתיתי היה 2020, והבציר הזה קופץ כיתה למעלה בתוך הסוגה, במורכבות, במבנה ובתחכום. יין שמדבר בעידון מלבד הטאנין שנושך במידה ומתחיל לדבר ברברסקו ממש. יש שכבה שלמה של אדמתיות ואוממי פטריות שתופסת את המרכז ולא היתה בבציר הקודם, שהופכת אותו לטעים מאוד. תיבול העץ המתקתק העדין מורגש מעט יותר ומשתלב. ביום השני הוא עגול יותר ומתבהר שיש לו עוד לאן לצמוח.
יבוא של חן ואלון כהן – החגיגה של אלון
Roagna Langhe Rosso 2017
לאנגה נביולו של יצרן קצה כמו רואנייה הוא סיפור אחר. הוא משתחרר לשוק בגיל 7 כמו הברולו והברברסקו של היקב. לוקה רואנייה בכלל קורא לו ״לאנגה רוסו״, דה-קלסיפיקציה שנובעת מהעדפות אישיות שלו ואישיותו הבלתי מתפשרת, סוד הקסם שלו ושל היינות. לעומת 2016 שלקח לו כמה ימים להגיע לשיאו, 2017 מציג מבנה יפה על ההתחלה, ויחד עם זאת למחרת הוא עמד במקום, עדיין עם כל מה שמאפיין את הסוגה (ורדים/חלודה/דובדבן), והוא טעים, אבל קצת מתפזר. רק ביום השלישי הוא פרש כנפיים, התרחב קומה למטה, בהרמוניה, עם אוממי ופטריות ואדמה ששרים עם הפרי ונוגעים בהדוניזם. בפאזה כזו קל להבין למה הוא מזוהה כברולו בטעימה עיוורת, אז הסבלנות משתלמת. שווה לחכות איתו עוד שנה, אם תצליחו.
יבוא של Bourgogne Crown
